מילה קטנה על ההיסטוריה, ועל פרסות בכלל…
כדי להבין את המציאות של היום בהקשר של פרזול בעיקר, צריך רגע להבין את מהלך ההיסטוריה.
(זה נכון ברמה הפילוספית לגבי כל דבר בעולם…)
אבל רגע נתמקד בפרזול.
הכל התחיל כשהאדם הכניס את הסוס למכלאות סגורות יותר.
מתי זה קרה במהלך ההיסטוריה?
ככל הנראה בתקופת האימפריה הרומית.
בכל אופן, שם נרשמו העדויות הראשונות לפרסות ברזל.
(סביבות 400-500 שנה לפנה”ס).
עד אז, הסוסים שחיו בקרבת בני האדם חיו בשטח הטבעי שלהם.
ומאז שהסוסים הופרדו מהתנאים הטבעיים שלהם, התחילו הבעיות.
התחילו להופיע רקבונות על הטלף.
התחילו לראות סדקים ושברים ואפילו פצעים.
סוסים התחילו לצלוע ולא הצליחו להחזיק את עומס העבודה שהאדם ביקש מהם.
הנחת היסוד הייתה – תנאי מחייה לא הגיינים זה הגורם המרכזי והיחיד לבעיה.
אם כך, צריך להפריד בין רגל הסוס, לבין הסביבה החומצית של שתן וצואה בה הוא עומד.
יש עדויות שונות (בטקסטים, כתבים, ציורים וסיפורים) מאותן תקופות על החומרים השונים איתם ניסו “להגן” על טלף הסוס. כמו מעטפת של עורות שהייתה קשורה לרגל, שקים ארוגים מקש וקני סוף, אפילו פלטפורמות קטנות מעץ. שום דבר לא החזיק מעמד.
אחרי לא מעט ניסיונות כושלים עם כל מיני חומרים, גילה האדם את הברזל ו.. “ראה כי טוב”.
***
דבר נוסף שצריך להבין על ההיסטוריה – התפקיד של הסוס.
באותה התקופה, ובכל השנים שאחריה, הסוסים היוו תפקיד מאוד חשוב במלחמות.
הם היו אלו שסחבו את הארטילריה הכבדה.
בהתחלה, את האבירים, עם שריוני הברזל, החרבות הכבדות והמגינים הגדולים. ובהמשך, את כרכרות המשא והתותחים הכבדים. תחת העומס הזה, במשקלים האלה, ללא מנוחה או רגע להתאושש, בלי תנאים של מזון מותאם או טיפול הכרחי – הסוסים קרסו.
***
הבעיות היו ברורות.
המסקנות שנבעו מתוך הבעיות לעומת זאת…. נבעו בעיקר מבורות.
בתוך עולם שמתחיל להתרחק מהטבע ולהתקדם לכיוון הקידמה, (כוח, כסף, שליטה, אימפריות) בני האדם פספסו דבר חשוב ומרכזי.
הבעיות התחילו לא כי הסוסים חלשים, או לא מסוגלים לתפקד.
הבעיות התחילו כשהסוסים הופרדו מהתנאים הטבעיים שאותם הם צריכים.
וזה נכון לגבי כל גזע, כל מין, וכל סוג של ייצור חי.
דגים צריכים סביבת מחייה של מים.
כנפי ציפורים נחלשות כשהן בתוך כלוב.
אם תנסו לקח גמל ולהוציא אותו מהמדבר לאקלים אירופאי, הוא יסבול מאוד.
אבל אנחנו מדברים על סוסים אז אתמקד.
** אגב, מחקרים הראו שבטבע מעולם לא נרשמה שחיקת יתר של הטלף היחפה.
***
מאז ועד היום, האדם הלך והשתכלל, ומצא לעצמו שלל רעיונות מאוד יצירתיים.
צורות שונות של פרסות, זוויות שונות, הגבהות מיוחדות, תוספות משונות ועוד…
***
הטלף של הסוס מאוד גמישה ובעלת תנועת של פמפום, של משאבה.
בגישה ההוליסטית מתייחסים לסוס כאל חייה בעלת 5 לבבות.
1 מרכזי, 4 משניים. (אחד בכל טלף).
מחקרים שונים מרחבי העולם הראו שכשאנחנו מקבעים את הטלף עם פרסת ברזל, אנחנו בעצם מצמצמים זרימת דם ומורידים את התפוקה.
כשמערכת המורכבת הזו שנקראת טלף לא מקבלת מספיק זרימה של דם וחמצן לרקמות שלה, מתחילות הבעיות.
כשהמערכת המורכבת הזו שנקראת הטלף עמוסה ברעלנים שלא מתנקים החוצה כתוצאה מאי זרימת דם מספקת לאיזור, מחריפות הבעיות.
התפיסה המוטעית היא שהבעיות הן רק של הטלף אבל העניין הוא שזה לא נכון.
הבעיות הנפוצות ביותר כתוצאה משימוש בפרסות ברזל הן בכלל בעיות גידים ותפיסויות שרירים.
מעבר לכך, הברזל, או ליתר דיוק – חוסר זרימת דם מספקת, משפיע גם על מערכת העיכול, על מערכת הדם הכללית של הגוף, על הסיבולת והכושר של הסוס, וכמובן גם על עולמו הרגשי.
***
חשוב לי להדגיש – זהו לא מאמר נגד מפרזלים!
אין לי שום דבר נגד מפרזלים באופן אישי.
כמו בכל תחום מקצועי יש אנשי מקצוע מאוד מקצועיים,
ויש כאלה שפחות.
זה נכון גם לגבי פרזול וגם לגבי טילוף!
זה לא סוד שאני לא מסכימה עם הפונקציה של פרזול של סוסים.
הגישה שלי היא – כל סוס יכול להיות יחף בהינתן התנאים הנכונים!!!
שימו לב – בהינתן התנאים הנכונים.
לא כל חווה או כל בעלים יכולים לספק את התנאים האלה.
ואז, במקרה כזה, כשאי אפשר לעשות שינוי בתנאים כדי להתאים ליחפנות, אז כמובן שעדיף פרזול מאשר שהסוס יסבול….
(מה הם התנאים האלה? במאמר הבא)